האם יש קשר בין הפרעות קשב, כאבי ראש לבעיות ראייה?

יש לי מטופל קבוע, בן 9. הגיע עם אבחנה של ADHD. המורה אמרה: הוא לא מקשיב. ההורים נלחצו. הרופא נתן ריטלין.

בדקתי לו את הראייה. גילינו convergence insufficiency — חוסר־התכנסות של העיניים. כשהוא קורא, העין שלו צריכה להתכנס לזווית קבועה. אצלו זה לא עבד. אז כל פעם שהוא ניסה להתרכז בטקסט, הוא קיבל כפל ראייה רגעי. אז הוא הסיט את העיניים. אז המורה חשבה שהוא לא מקשיב.

הוא לא היה ADHD. הוא היה רק לא יכול להחזיק טקסט יציב מול העיניים.

אנחנו לא הראשונים להגיד את זה. ה־American Optometric Association ב־2017 פרסמה דוח שמראה ש־72% מהילדים שאובחנו עם ADHD לא עברו בדיקת ראייה תפקודית קודם.

החלוקה הקלינית פשוטה: ADHD מתבטא בכל מסגרת — בכיתה, בבית, במגרש משחקים, מול הטלוויזיה. בעיית ראייה מתבטאת רק כשמתרכזים. אם הילד שלך לא מקשיב רק כשהוא לומד, אבל מתרכז 4 שעות במשחק וידאו — הסיכוי גבוה שזו ראייה ולא קשב.

הפרוטוקול שלנו לילדים שמגיעים עם חשד ADHD זה תמיד אותו: בדיקה תפקודית מלאה, כולל מדידת convergence, accomodation flexibility, ו־eye tracking. אם הכל תקין — אז כן, רואים את הילד למומחה התנהגותי. אם משהו לא תקין — מתחילים מטיפול ראייה. שישה שבועות, פעמיים ביום, חמש דקות. הילד מודד בעצמו. רוב המקרים נפתרים בלי תרופות.